אהלן,
ביום בהיר אחד בחודש דצמבר 1941,
בשנה השלישית למלחמת העולם השניה,
ירדו מטוסים יפניים על הנמל האמריקני בפרל הרבור שבהוואי,
והמטירו מוות מהשמיים,
כשהם משמידים חלק גדול מהצי שעגן בנמל.
הפעולה הזו,
שאין לי ספק שביפן הצטערו עליה מאוחר יותר,
גרמה לכך שארה"ב הכריזה יום לאחר מכן מלחמה על ציר הרשע
והצטרפה למלחמת העולם השניה.
הרוסים והבריטים ושותפיהם נשמו לרווחה.
האמריקנים לא היו מוכנים למלחמה, לאחר שהכריזו מראש על נייטרליות.
לקח להם למעלה משנה להיכנס ממש לתוך המלחמה.
הם הפכו את הצבא שלהם למכונה אדירה,
והכשירו במהלך המלחמה 12 מיליון חיילים.
הם המירו את כל התעשיה שלהם לתעשיית מלחמה,
את החקלאות לייצור של אוכל ובדים לצבא,
כך שיכלו להכין את הצבא שלהם ולצייד את הצבאות
של בעלי בריתם.
הם סיפקו לרוסים בזמן קצר 100 אלף משאיות להעברת ציוד,
ועשרות אלפי טונות של אספקה על פני האוקינוסים לכל פינה בעולם.
בקיצור, הם הפכו את עצמם למעצמה תעשייתית אדירה.
המעצמה הזו איפשרה לבעלות הברית לנצח,
כיוון שבסוף המלחמה החיילים הגרמנים היו חסרי דלק ותחמושת ומורעבים.
צבא כזה לא יכול לנצח.
בסיום מלחמת העולם השניה,
האמריקנים יצרו תכנית לקליטת 12 מיליוני החיילים שחזרו,
והפכו את עצמם למעצמה כלכלית שעד היום מובילה את העולם.
הסיבה שאני מספר לך את הסיפור הזה
היא שבמשבר הגדול ביותר בתולדות האנושות-
צמחה מעצמת על.
דווקא בגלל המשבר.
אם נסתכל על כל משבר,
לא משנה אם אישי או כלכלי או שניהם,
תמיד יהיו לנו 2 אפשרויות-
לצמוח או לקמול.
האפשרות להיות אותו הדבר בסיום המשבר פשוט לא ניתנת לנו.
זו בחירה שלנו, מי נהיה.
אני רואה את המשבר סביבנו,
משבר שנוצר על ידי בני אדם מתוך החלטה.
כל העולם החליט להיסגר בתוך עצמו כדי למנוע התפשטות מהירה של הוירוס,
ויצר מיידית משבר כלכלי ואישי חמור שתוצאותיו יהדהדו למשך זמן רב.
גם אני, ביום שהתחיל הסגר-
מצאתי את עצמי מיד נחתך מכל הפעילות שלי שבנויה על סדנאות והרצאות.
תוסיפו לזה את אישתי, שגם היא עצמאית,
ותקבלו את הסערה המושלמת למשפחה שלי.
במצב כזה יש 4 ברירות:
לקפוא- להיצמד למסכי הטלויזיה ולכל מילה חדשה, ולחכות שיתבהר
לברוח- לברוח לנטפליקס, ולמיטה ולמחשבות,
להילחם- לכעוס, להתנגד, לחפש תיאוריות קונספירציה מופרכות בדרגות שונות,
או להבין שיש מצב נתון ולשנות את עצמי.
כי את המצב אני לא יכול לשנות.
להילחם עם המציאות-
זו הטעות הגדולה ביותר שאפשר לעשות.
אם אנחנו כאן- אז בוא נשנה את עצמנו.
וזה תהליך הרבה יותר קל ממה שחושבים.
התקופה האחרונה עזרה לי מאוד להתמקד,
ולהבין איך אפשר לעזור לאנשים אפילו שיש מצב של חוסר ודאות,
ואפילו אם התנאים המוזרים של ילדים בבית
וחוסר בתכנית יציאה מהסגר.
אני מדמיין את המצב הזה כמו שאנחנו רואים בכיור.
כשחור הניקוז של הכיור סגור בפקק,
המים מציפים את הכיור וגולשים החוצה-
וזה בדיוק מה שקורה לנו.
הפקק סתום והאנרגיה נמוכה.
בעוד יומיים,
ביום רביעי 6.5,
בשעות 18:00-19:45 אעביר וובינר (שיעור אינטרנטי)
שנקרא "לשחרר את הפקק".
בשיעור הזה אלמד איך לייצר תנועה חזקה קדימה,
דווקא ולמרות הסגר.
אלמד 5 חוקים להתנהלות נכונה בשגרה ובטח עכשיו,
ואסביר צעד אחרי צעד איך לייצר ריצה מהירה קדימה.
כמה מהירה?
מהירה כך שתוך ימים אפשר לראות תוצאות.
וכמה זה עולה?
זה לא עולה כסף,
אבל עולה בזמן של השקעה.
שעה וארבעים דקות.
אפשר להירשם לוובינר כאן.
פנו את עצמכם לזמן הזה,
תאמו עמדות עם שאר בני הבית כך שיתנו לכם שקט,
הכינו מחברות-
ואנחנו הולכים לעשות עבודה.
470 איש כבר רשומים.
נרשמים לוובינר כאן.
התוכנה יכולה להכיל עד 1000 נרשמים,
אז לא כדאי לחכות לרגע האחרון.
נתראה ברביעי
אלי שחף
נ.ב
לא תהיה הקלטה. זה מיועד למי שמפנה את הזמן.
נ.ב. 2
ראיתם אותי כבר מאמן בפריים טיים?
סרטון 1
סרטון 2
