אני יודע שרוב האנשים לא אוהבים לעשות ספורט,
ואני משתתף בצערם.
פעם גם אני הייתי כזה,
אבל היום התחביב שלי הוא ריצות למרחקים ארוכים.

אולטרה מרתון היא ריצה במרחק שארוך יותר ממרתון,
כלומר מעל 42 ק"מ.
החיבה שלי היא בעיקר למרחקים של 50-70 ק"מ ריצה.
כן, ביום אחד.

החודש רצתי שתי ריצות כאלו:
חציתי את "שביל הגולן" במשך יומיים (כ 80 ק"מ),
ושבועיים אחר כך רצתי את "שביל הבשורה"-
מנצרת לכינרת (51 ק"מ).

איך מגיעים לכזה כושר?
זה פסיכי, אני יודע.
כדי להגיע לרמה שמאפשרת ריצה מטורפת כזו,
יש הרבה דברים שצריכים לקרות במקביל-
אבל שני גורמים חייבים להסתנכרן.
אני חייב להיות מספיק חזק פיזית,
וחייב להיות מספיק חזק מנטלית.

בואו נדבר רגע על הפיזי,
כי זה דווקא החלק הקל.
האימונים הפיזיים הם סולם מאמצים
שהולך ועולה באורכו במשך כמה חודשים,
ומתבסס על ריצות בתנאי שטח שדומים לתחרות שאליה מתאמנים.
זה כמעט מדע.
אם תעשה את זה- תגיע בכושר מספיק טוב לתחרות.
ממש כך.

אני אומר כמעט מדע,
כי הרבה פעמים יש תקלות בדרך, כמו פציעות,
או במקרה שלי- אורח חיים משוגע
שלא תמיד מאפשר לי לרוץ מה שתכננתי.
אבל זה לא העניין כאן.

אז איפה העבודה האמיתית?

העבודה האמיתית היא בחלק המנטאלי.
עיקר העומס באימונים נופל על סוף השבוע-
בו עובדים חזק מאוד למרחקים ארוכים
ורצים יום אחרי יום כדי לשמור את הגוף בעומס גבוה.
את הריצות האלו עשיתי עם חברים והן היו כיף גדול.

כיף זה אחלה,
אבל את היכולת המנטאלית לא בונים רק בכיף.
בונים אותה דרך קושי.

הריצות הכי קשות מנטאלית הן אלו הקצרות יחסית דווקא.
ריצות שבהן אני לבד, בלי חברים.
לקום בחמש בבוקר ביום גשום וקפוא,
למצוא את העליה הכי תלולה ומרושעת,
ולעלות ולרדת בה 7-8 פעמים,
לחזור הביתה, להתקלח- ולצאת ליום עבודה כאילו כלום.

החלק המנטאלי אומר ללכת לישון מוקדם בערב,
דווקא כשאישתי חוזרת מהאימון שלה
ולא ראיתי אותה כל היום,
ובא לי להיזרק מול הטלוויזיה.

הקושי המנטאלי אומר להתעורר בבוקר כשחושך בחוץ,
להתלבש במטבח בבגדים ששמת שם ערב קודם כדי לא להעיר,
לתקוע משהו לאכול אפילו שלא בא לך-
ולצאת לקור המקפיא כדי לרוץ שעה וחצי.

הקושי המנטאלי אומר לחזור מבוקר של הרגלים מנצחים
בשעת צהרים מאוחרת של שישי,
אחרי 6 שעות על הרגליים וכמות אנרגיה אדירה שהשקעתי בהרצאה,
לנשק את הילדים ולצאת החוצה שוב לעוד ריצה.
כי לא משנה איך היא תיראה וכמה אתה עייף-
משנה רק שלא ויתרת עליה ועל עצמך,
כי אתה לא מוותר ושום דבר לא יכול לעצור את זה.

החלק המנטאלי מורכב מאוסף של החלטות קטנות
בהן תמיד יש את האפשרות לקחת את הדרך הקלה יותר.
המון רגעים קטנים שבהם יש בחירה מה לעשות-
אינסוף כאלו, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה.

המשמעות של הבחירות האלו היא
להחליט בכל פעם אם אתה "עושה כאילו",
או שאתה המניאק הכי קשוח בחצי המזרחי של הכדור.

בכל בחירה תמיד אפשר לקחת את הדרך הקלה,
אבל מיד נפתחת עוד אפשרות-
לקחת דרך עוד יותר קלה. לוותר בעוד מקום,
ומיד להסביר לעצמך לוגית למה הבחירה החכמה היא לוותר הפעם-
כשבלב אתה יודע שוויתרת מחולשה ולא מעוצמה.
שאם חופרים מתחת לכל התירוצים-
ויתרת לעצמך, על עצמך, וכל השאר זה בולשיט.

אז מה שאני מספר לעצמי זה בולשיט?
כן. בהחלט. רוב הזמן.
מתובל בסיפורים ותירוצים הגיוניים למדי-
אבל עדיין בולשיט.

נו, אז מה ההרגל שמאפשר לעקוף את התירוצים?

אז הנה-
זה ההרגל שמאפשר לי לרוץ כך:
לנצח את הקרבות הקטנים.
הקרבות הגדולים כבר מסתדרים מעצמם.

תמיד אומרים שהחיים זה לא ספרינט אלא מרתון-
והנה הדוגמה למה לבחור בדרך הנכונה דווקא בקטנות-
הוא הרגל של ווינרים.

להיות הורה, זה לא לעשות את הבחירות הקטנות הנכונות?
לתת לילדים להיות במסכים או לדבר איתם
ואז להתרגש שהם לא שמים לב שנכנסת.

לתת להם לאכול מול הטלוויזיה ולהתפלא אחר כך
שאין לכם על מה לדבר, או להבדיל- לשבת איתם לאכול כל יום.
לתת להם לאכול ג'אנק פוד או להשקיע ולבשל בריא.
זו רק ארוחה אחת, לא?
כן, עד שהזמני הופך לקבוע.

ומה עושה מי שרוצה זוגיות איכותית?

גם שם, בדיוק אותו דבר- לנצח את הקרבות הקטנים.
זה לבחור בין לראות עוד תכנית טלוויזיה או לשבת ולדבר,
בין לבלות כמה דקות יחד או
לעשות משהו אחר שמעניין אותך כרגע יותר.

זה נכון גם בעבודה, בעסק, בספורט, בתזונה הנכונה,
בחלק הפיננסי של החיים,
וגם בדרך שבה אנחנו מנהלים את המחשבות
ואת הפן הרוחני שלנו.
אני יכול לכעוס, או-
להיות המגדלור שמאיר את החשיכה לכולם ברגע אחד קטן.
אני יכול לחייך או לקלל בכל שניה,
אני יכול לחתוך מימין בפקק או לעמוד בצורה מתורבתת בתור.

אינסוף בחירות קטנות-
שכולן מובילות לדבר אחד:
מי האדם שאני רוצה להיות?
ההוא שמנהל את חייו או ההוא שנשלט על ידי החיים?
האדם שיש לו יכולת אינסופית להשיג מה שירצה,
או זה שמסביר למה אי אפשר?

אבל יש כאן קטץ'…

הבחירות הקטנות הן החירות שלנו להחליט מי נהיה ומה ניצור.
וזהו ההרגל הכי חשוב.
אבל…
ניתן להטמיע אותו רק אם המטרה חשובה לנו.
מטרה שלא ממש חשובה לא מספקת את הדלק והאנרגיה לבחירות האלו.
שם קל מאוד לבחור את הדרך היותר קלה.

מסתבר שכל אותם הרגלים שמשותפים לכל המצליחנים קשורים זה בזה.
בלי אחד- קשה לשמור על האחר.
אז הנה עוד בחירה קטנה-
מה עדיף לך, להתלונן או לעשות?

כי הנה העשיה:
ביום שישי, 24.5 בבוקר
אני עורך בפעם השניה החודש את בוקר של הרגלים מנצחים.
אני בטוח שיש לך עוד דברים לעשות באותו היום.
ואפשר אולי גם לבוא בהזדמנות אחרת.

והופ, הנה הדרך היותר קלה.
ככה היא נראית.
אז עכשיו, זה הזמן להחליט מי האדם שאתה אותה רוצים להיות.

הצעד הראשון חייב לקרות,
ואם נדחה אותו- נדחה הכל.
זה קישור להרשמה.
לא הקלקת?
הקלקת ולא נרשמת?
אני בטוח שיש הסבר לוגי מדהים למה לא.
אבל מה הקול הפנימי אומר לך על ויתור?

שבוע נפלא ומלא בהבטחות קטנות,

אלי שחף וצוות הרגלים מנצחים.
הנה שוב הקישור להירשם לבוקר של הרגלים מנצחים.

15-17.5.19 סדנת זינוק להצלחה. לפרטים והרשמה

24.5.19 בוקר של הרגלים מנצחים. לפרטים והרשמה

ניתן לרכוש את הספר שלי: שמונה ימים- מסע לקילוף עצמי כאן

בעלי עסקים? הקמתי מערכת שבה אפשר לשווק בלי להשקיע כסף בפירסום. השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם

הופעה בתכנית הבוקר בערוץ 13 לצפיה

הופעתי אצל מיכל צפיר בתכנית. לצפיה

סודות ההרגל המנצח. קורס וירטואלי לשינוי הרגלים- ללימוד אישי מהבית שזמין לכם תמיד. לפרטים והרשמה

מדריך וידאו חינמי לבניית מוטיבציה מהירה להשגת המטרות שלנו. ניתן לצפות בו כאן

לדף הפייסבוק שלנו אנחנו מעלים חומרים חדשים לעיתים קרובות- שווה לעשות לייק ולהתעדכן!

רוצים שגם לכם תהיה רשימת תפוצה ותוכלו לעבוד עם לקוחותיכם דרך מיילים? תקופת ניסיון משודרגת לרב מסר כאן 

למדתם משהו חדש? למה שלא תחלקו אותו עם החברים? הקליקו לשיתוף