אהלן,
אפקטיביות היא מילת המפתח בחיים שלנו.
אנחנו חיים בעולם של רעש מאוד גדול,
ואחד הכוחות הכי חזקים שיכולים להיות הוא להישאר תמיד בפוקוס,
לדעת לדייק את העשיה שלנו בלי הפסקה.

אני מאוד מתגאה באפקטיביות שלי.
אני מנהל 9 עובדים ו 2 חברות,
עומד מול קהל בין פעמיים לחמש פעמים בשבוע,
רץ לצילומים לתכנית טלוויזיה (גם זה קורה ופרטים יבואו בקרוב),
ומצליח לעשות המון דברים במהלך היום- בלי להיגרר לשעות מאוחרות.
הצוות שלי תמיד "יורד עלי" ואומר שאני בעצם 3 אנשים ולא אחד.

לכן אני שמח לקראת תומו של התירוץ
המתקרא "אחרי החגים" לספק כמה שיטות משלי לאפקטיביות גבוהה.

1. לתכנן את השבוע מראש.
במקום לחכות לכיבוי שריפות ולקראת מה שמגיע אלי מאנשים אחרים כמו מיילים או שיחות,
אני מתכנן את השבוע שלי מראש.
במילים אחרות, אני מחליט על כמה פעולות שחייבות לקרות השבוע,
ומשבץ אותם בלו"ז שלי לפני הכל.
למשל- הטמעת טכנולוגיה חדשה, אימוני ספורט ומדיטציה,
ישיבה עם הצוות,
שיחה לשיתוף פעולה, דייט עם אישתי- שלא יקרה אם לא נתכנן אותו,
כי שנינו נימרח מול הטלוויזיה בעוד ערב.

2. לפנות זמן למידה.
בכל שבוע אני מחליט מראש מה אלמד, איזו הדרכה אראה,
לאיזו הרצאה אלך. מספיקות אפילו שעתיים-
אבל אם לא אפנה ואכין את הזמן מראש, זה פשוט לא יקרה.
הלימוד הזה הוא הכרחי לאפשר לי התפתחות.
אני לא יכול להסביר עד כמה זה קריטי,
והלימוד השבועי הזה הוא אחד הגורמים שמאפשרים לי להישאר חד
ולהגדיל את עצמי כל הזמן.

3. לבצע את שלושת הדברים הכי חשובים ביום ראשונים, ועד 11:00.
בכל יום אני שואל את עצמי מול רשימת המטלות שיש לי לבצע:
מהם שלושת הדברים שאם אעשה אותם אני יכול ללכת הביתה כבר?
ועשיתי את שלי להיום.

את שלושתם אני חייב לסיים עד 11:00.
עד אז אין הסחות דעת, שיחות בטלות ועיניינים אחרים.
תתפלאו מה ההחלטה הזו עושה ליום ולשבוע העבודה שלכם.
מה שאני מספיק עד 11:00 בבוקר,
רוב האנשים לא עושים בשלושה ימים.

זה לא שאני הולך הביתה ב 11,
זה שאני בהחלט יכול, כי עשיתי בשעתיים
משהו אדיר שמקדם אותי.

4. ווצאפ הוא השטן.
אין לי בטלפון או במחשב שום רעש, שום חלון קופץ,
שום דבר שיזיז אותי.
אין לי צלצולים, חלונות של ווצאפ- כלום.
בזבוז הזמן בקפיצות בגלל הפרעות מטופשות הוא אינסופי,
ומגיע לשעות מתוך יום העבודה.
נתקו הכל.
מדהים מה זה עושה לפיריון העבודה.

אני כן נכנס לווצאפ ואפליקציות דומות,
אבל רק כשאני מחליט, ואם זה לא דחוף אני גם יכול לענות אחרי יומיים.
איפה כתוב שחייבים זמינות 24-7?

6. מולטי-טאסקינג הוא השטן.
אני יודע שאמרתי שזה הווצאפ, אבל מי אמר שיש שטן אחד בלבד?
תתבעו אותי.

מולטיטאסקינג פירושו לעשות כמה דברים במקביל.
לכתוב דו"ח ובאמצע לבדוק מייל,
לחשוב ובאמצע לענות לטלפון,
לבדוק ווצאפ (השטן!!!) באמצע כתיבה של משהו.
ההתנהלות הזו יוצרת חוסר מיקוד ובלבול ולחץ.

כשאנחנו עושים משהו- כדאי להתרכז רק בו,
ולא לעשות שום דבר אחר בכלל.
כשאתם מסיימים- לכו לראות סרטון בפייסבוק או לשתות קפה,
אבל כל פעילות צריכה לקבל פוקוס מלא.
כך הכל מסתיים מהר ובצורה מדויקת.
רובנו לא מרוכזים בכלל.
הנה, אפילו לא שמת לב שזה סעיף 6 ולא היה סעיף 5 בכלל.

אפילו אם תיקחו טיפ אחד מהחמישה שנתתי כאן,
הרבה דברים ישתנו. הרבה.

לא משנה אם אתה שכיר או עצמאי,
משנה כמה ערך אתה מביא לעבודה שלך-
והדבר הזה נמדד בפיריון, בהספק, באפקטיביות…
ולאחר מכן בכסף.
מקום העבודה משלם לך לפי הערך שאתה מביא לו.
זה נכון בכל פורמט של קריירה.
כשמביאים יותר ערך- מקבלים יותר כסף.
וכסף זה נחמד, לא?

אחת ההתנגדויות הכי גדולות שאני מקבל
כשאני מסביר על השיטות שלי היא על חוסר הזמינות.
רובנו מרגישים שאנחנו חייבים להיות זמינים כל הזמן.
איפה זה כתוב? תראו לי את החוק הזה.

גם אם אני שכיר, האם אני חייב להיות כל הזמן זמין לבוס שלי?
האם אני חייב לקפוץ לדום בכל ווצאפ או שיחה?
ההיפך הוא הנכון.
מקום העבודה שכר אותי כדי להביא ערך-
ואת זה אני עושה.

לרוב האנשים הסעיף הזה ממש קשה ליישום.

אחלה, אז אל תיישמו- ותמשיכו לקבל את אותן התוצאות.
אבל אם כן תיישמו- תראו איך משהו קטן מייצר שינוי ענק.
כן, זה ידרוש קצת הסתגלות,
אבל אחרי 3 ימים תראו איך משהו חדש ומדהים נוצר.

עכשיו, אני מזמין אותך לחשוב מה יקרה
כשניישם שינויים קטנים כאלה בחיים האישיים שלנו.
מה אם במקום לחשוב שאנחנו לא יכולים נחשוב שכן?
מה יקרה אם במקום לחכות שמשהו יקרה נגרום לו לקרות?
מה יקרה כשנדע בדיוק באלו פעולות לפעול?

כל הדברים האלו נשמעים קטנים,
אבל הם שינויי ענק.
אלו הם הרגלי התנהגות חדשים, שעובדים בצורה מדהימה,
ונותנים פירות מידיים.
אני גם מלמד איך ליישם אותם,
ובפחות מארבע שעות.

אחת לחודש אני ממלא אולם במאתיים איש בבית ציוני אמריקה בת"א.
מגיעים לשם אנשים הכל הסוגים, המינים והגילאים.
לכולם יש מטרה אחת- ליצור משהו טוב יותר.
אבל אותי זה לא מעניין.

אותי מעניין ליצור הרגלים שיביאו אותנו לא להגיע לפיסגה,
אלא לחיות בפיסגה.
זה מה שיוצר את ההבדל.

ביום שישי הקרוב , 1.11, יש הרצאה כזו,
ונשארו לנו מקומות אחרונים.
אנחנו נפגשים להרצאה שמתחילה בדיוק בתשע (ואני מקפיד על הזמנים בטירוף),
ומסתיימת ב 13:00.
כן, זה יבוא במקום הקניות או בית הקפה של שישי,
אבל מה זה לעומת לחיות בפיסגה?

הנה הקישור לשריין את אחד המקומות האחרונים בהרצאה.

נתראה שם
אלי שחף והצוות.
הנה שוב הקישור לשריין אחד מ 19 המושבים האחרונים באולם.