לפני שלוש שנים בערך למדתי קורס באחת משיטות האימון.
לפני תחילתו קיבלנו במייל משימה:
לכתוב 100 מטרות שיש לנו בחיים.

זו אולי נשמעת כמו מטלה מעצבנת,
והיא לפרקים אכן היתה כזו-
אבל לקחתי אותה ברצינות.

ישבתי וכתבתי 100 מטרות.
20 היו לי ברורות ומיידיות,
כי אני חושב עליהן הרבה.

עוד 30 באו אחרי קצת מחשבה,
ואז נתקעתי.
בסוף רשמתי את החמישים הנותרות,
וחלקן הזויות ממש.

לא הייתי בכלל רושם אותן או ממש חושב עליהן אם זה לא היה התרגיל.
אבל הם ביקשו, ואני כתבתי שם חלומות כמוסים ודברים שאמרתי לעצמי עליהם
“טוב, אולי פעם…”.

השבוע הוצאתי את הקלסר מהקורס ההוא כדי לבדוק משהו- שלוש שנים אחרי,
ונתקלתי ברשימת מאה המטרות.

ככל שהעמקתי במורד הרשימה,
החיוך שלי הלך וגדל, עד שהגיע לי לקצה האוזניים בערך.
70 מתוך אותן 100 מטרות הושגו.

היו שם מטרות שנראו לי אז הזויות ממש.
כמו לגור בבית צמוד קרקע בפרדס חנה
(אפילו לא העזתי לומר לאישתי את זה בקול רם אז),

סימנתי “וי” על משרד מחוץ לבית, שתהיה לי עוזרת אישית, להוציא ספר,
לרוץ 70 ק”מ, לרוץ בטוסקנה, לגלוש בסנובורד הר שלם מלעלה עד למטה,
לעשות מדיטציה כל יום וכו’.

סימנתי גם סכומים שרציתי להרוויח באופן קבוע,
המון מטרות שקשורת ביחסים הזוגיים וההוריים שלי,
חוויות וריגושים.

עדיין לא הייתי בהופעה של ספרינגסטין למשל (מספר 46),
אבל הרוב המוחץ של המטרות כבר הושג.

למעשה, ניתן לומר שהחיים שחשבתי שיהיו לי בעתיד,
כבר כמעט לגמרי כאן- ורק תוך שלוש שנים.

ברור שלא את הכל הישגתי-
אבל להגשים 70% מהחלומות שלי זה ממש נפלא בעיני.
עמדתי מול ארבעת הדפים האלו נפעם.
בעצם את כל מה שרציתי כבר יש לי!

נכון, ברור שאפשר יותר- וזה תמיד נכון,
אבל הנה זה קרה, ואפילו לא שמתי לב.
איך זה התרחש בכלל?

הרי על רוב המטרות האלו בכלל לא חשבתי באופן שוטף אז,
והן נראו לי הזויות בערך כמו לטפס על האוורסט.
(שאגב, מופיע במספר 87 ולא בוצע עדיין).

איך זה קרה?
למה בשלוש שנים בלבד ביצעתי קפיצת מדרגה כזו,
וכאילו בלי לשים לב?

תיכף ניתן תשובה לשאלה הזו,
אבל לפני כן אקדים משפט.
אני מבלה מספר שעות ביום בעזרה לאנשים-
אם זה דרך אימונים, הרצאות, סדנאות או סתם שיחות-
לשמחתי הרבה אני זוכה לתת שירות בנושא הזה להמון אנשים.
אחת הבעיות העיקריות שאני רואה היא שאנשים מפחדים להיות לא מספיק טוב.

במילים אחרות,
אנחנו מפחדים לא להצליח, להיכשל, להצליח יותר מידי, להיות עניים,
שיפטרו אותנו, שלא ניסע לחו”ל- ועוד ועוד פחדים…
שכולם מבוססים על הפחד שלא אהיה מספיק טוב ואז משהו רע יקרה.

זו הסיבה שרוב האנשים קובעים מטרות קטנות מידי.
כלומר, אנחנו לא מעזים לחלום בגדול- אז אנחנו חולמים בקטן,
בריאלי, בהגיוני.

הבעיה עם החלומות האלה: במקרה הגרוע אנחנו מגשימים אותם,
ומשיגים רק בינוניות עם אפס ריגוש.

מיכאלנג’לו אמר פעם שהסכנה האמיתית היא לא לכוון גבוה ולהחטיא,
אלא לכוון נמוך ולפגוע.
רוב האנשים חולמים על משהו מרגש, גדול ומפחיד-
ואין להם מושג איך להשיג אותו.
אז המוח מנסה להקטין סיכונים, ואומר: בוא נקטין את המטרה.
שתהיה “הגיונית”. רגילה יותר, ריאלית.

במקום להשיג תכנית טלויזיה משלי (אי אפשר להשיג כזה דבר)- אעשה רק לייב בפייסבוק.
במקום לטפל בעזרת בעלי חיים (אין בזה כסף) אקנה כלב,
במקום לצאת להפלגה ביאכטה מסביב ליוון (מי יכול עם עבודה כמו שלי) אסע לכרתים להכל כלול לשבוע.

זה אחלה, באמת- אבל זה לא מרגש.
הפחדים עוצרים אותנו מלהיות הכי גדולים שאפשר.
וככה, במקרה הטוב נחיה עם תחושת החמצה, ובמקרה הרע נביט בכאב אחורה על חיים שהוחמצו.
ואת ואתה, שקוראים את הדברים עכשיו.

מה השיר שעוד לא שרת?
איזה בניין עוד לא בנית?
לאיזה מסע עוד לא יצאת?

קיבלנו פרק זמן קצר מאוד לחיות בו- במקרה הטוב כשמונים שנה,
ואנחנו מבזבזים אותו על פחדים.
רוב האנשים חיים עם תחושת בזבוז וחוסר מימוש וזה עצוב.

החיים הם הרבה יותר מלחיות מראשון עד חמישי בערב ולברוח לסופ”ש.
בחיים יש יותר,
וחבל לבזבז את כל המתנות האלו.

ביום שישי ה 29.3,
בין 9:00-13:00 אני עורך את בוקר של הרגלים מנצחים.
שם אני מלמד 4 הרגלים (שאחד מהם הוא לחיות בתשוקה)
שמצליחנים אימצו.

אני אתן לכם שיטה שבנויה מסדרת צעדים-
איך לייצר ולהטמיע את ארבעת ההרגלים האלה בצורה מסודרת ואפילו בכתב.
המטרה שלנו בסוף האירוע הזה היא שתפסיק לאכול לעצמך את הראש ותתחיל לעשות.

המחיר?
67 שקלים לאדם או 99 לזוג.
ההרשמה כאן.
http://hergelim-guide.ravpage.co.il/glass?ref=213fb

נשארו 32 כרטיסים אחרונים!

שבוע נפלא וחג שמח