בואו נדבר רגע על פחד ועל גשרים.

נגיד שיש נהר,
והנהר הזה מונע ממך לעבור לגדה השניה-
שם יש עצי פרי שופעים וכל מה שרק תרצה.
אנשים יכולים להעביר שנים רבות בלי להתמודד עם הנהר,
בגלל הפחד מטביעה (או כישלון, או עוני- אבל כולם זה אותו הפחד).

אבל זה לא רק הפחד מטביעה,
זה גם הפחד ממה יקרה אם לא אשחה יפה מספיק.
בכל אחד מאיתנו טבוע הפחד ממה יגידו עלי ומה יחשבו עלי.
האדם הוא יצור חברתי,
ולכן רוב האנשים לא מתמודדים עם הנהר,
כי הם מפחדים להיכשל או ממה יחשבו עליהם.
אז הם מספרים לעצמם שהנהר בלתי עביר.

עובדה, שיש עוד אנשים שמחכים על הגדה שלך.
זה אומר שכולנו בתוך השיט הזה, נכון?
צרת רבים חצי נחמה.

המשימה שלנו בחיים היא לחצות את הנהר הזה.
לבנות גשר.
כן, הגשר הזה יהיה רעוע ולא בטיחותי. 
יש משפט שאומר שהבטיחות מעל הכל.
זה משפט נוראי.

הבטיחות לא מעל הכל!
אם הבטיחות היתה מעל הכל, אף אחד לא היה מנסה שום דבר חדש.
אף אחד לא היה מנסה להטיס מטוס או להשיט סירה בפעם הראשונה,
או להמציא את המכונית שאפשר למות בה ממש מהר.
אף אדם לא היה מטפס על הר,
ואף ילד לא היה עולה על הסולם הכי גבוה במגרש המשחקים.
לנחות על הירח?
פחחחח.

הבטיחות, הוודאות, הם רק גורם אחד בתוך המכלול הזה של החיים,
ולהישאר קשור לרציף זה מאוד בטיחותי,
אבל לא בשביל זה בונים ספינות.

ונניח שאזרנו אומץ,
ואספנו קרשים וחבלים, ובנינו גשר רעוע ולא בטיחותי,
וחצינו את הגדה לצד השני בהילוך מתנדנד.
בזמן החציה תמיד נגלה שהנהר לא כזה רחב,
ואולי אפילו לא באמת היינו צריכים גשר.

רוצים לשמוע את האבסורד האמיתי?
בגדה השניה של הנהר,
אם נרצה להמשיך במסע, ולהגיע לעצים העוד יותר טובים,
נגלה…
עוד נהר.

וגם הוא יהיה מפחיד, וגם שם יהיו קשיים,
וגם שם נצטרך לבנות גשר.
אבל הפעם לא נתחיל מאפס.
הפעם נתחיל עם ידע בבניית גשרים, וזה יהיה לא פשוט-
אבל אפשרי.

אז מתי יגמרו הגשרים שצריך לבנות?
מתי נוכל לנוח סוף סוף על זרי הדפנה?
כשיובילו אותנו באלונקה מכוסים, בדרך לטמון אותנו באדמה.

איזה טעם יש בחיים שבהם אין יותר אתגרים?
אין יותר גדילה?

מי מאיתנו היה רוצה לחיות חיים של ודאות אבל בלי תשוקה?

אני מניח שהתשובה שעולה בדעתך היא: אף אחד.
אבל רוב האנשים עושים בדיוק את זה.
הם חיים שנים ארוכות של ודאות.
כי הוודאות היא הערך העליון שלהם, ולא המשמעות.

רוב האנשים לא מתמודדים עם הפחד,
אלא מתלוננים שהנהר הוא דפוק.

כמעט כל מי שאני מדבר איתו לא אוהב את העבודה שלו.
אבל למה להתמודד עם הפחד כשאפשר לנסוע ברכב ליסינג?
הכרתי מספיק אנשים שבגלל הפחד הזה,
וחוסר הרצון לבנות מעליו גשר הפכו לציניים וספקטיים,
ואחר כך למרירים של ממש.

הכרתי לא מעט אנשים שמפחדים לוותר על משכורת של 4,000 שקלים,
משכורת שאי אפשר לחיות ממנה,
כי הוודאות שהכסף הזה נותנת להם מאפשרת להם
לא להתמודד עם הפחד מהכישלון.

אגב, היכרתי גם אנשים שהעדיפו להרוויח משכורת של 25,000
כי הם רוצים לצבור כסף לפני שילכו על החלומות שלהם.
הם הלכו בסוף על נסיעה עם המשפחה לאירופה בקיץ.
זה נוח ממש.
הילדים ממש נהנים שם בבריכה.
אוף, עוד 3 ימים חוזרים לחרא של העבודה.

הוודאות היא צורך בסיסי שלנו,
ולכן לא נפליג ביום אל עבר החלומות.
זאת אומרת לא כולם.
יש כאלו שכן מוכנים לעשות את זה.

אם את או אתה מוכנים לשקול את זה,
ומוכנים לבדוק את האפשרות לנתק את העוגן ולהפליג,
מוכנים לחשוב על בנייה של גשר,
אז אני רוצה לעזור.

עוד חודש,
ב 18-20.3 אני מקיים את סדנת הזינוק.
הסדנה הזו היא הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים,
ואם נתבסס על מה שקורה לאנשים אחריה,
זו לא רק תחושת בטן.
אחוזי ההצלחה פנומנליים.

הם גבוהים כל כך כי אני לא משמש שם כצ’יר לידר ומפזר סיסמאות נבובות,
אלא כי עושים שם עבודה מעמיקה.
ומקבלים כלים לתרגל על אמת,
בחיים- ולא בעולם הפנטזיה.

לא, אני לא אגיד לכם לקום בחמש בבוקר ולקרוא ספר,
וגם לא אומר לכם שזה לא כמה פעמים נפלת אלא כמה פעמים קמת.
חירטוטים אני משאיר לאנשים אחרים.
אנחנו נדבר על מה שעובד.

אני פונה עכשיו אליך.
אליך, שקראת את המייל הזה עד כאן והבנת אותי.
המחשבה של להתיר את החבל ולהשיט את הספינה רחוק יותר,
אל הייעוד שלך,
אל המטרות שלך,
אל האדם שאתה רוצה להיות
עושה לך מרגש ומפחיד באותו הזמן?
זה שווה שיחה.

אני חושב שראוי שלפחות נדבר על זה.
הטלפון שלנו במשרד הוא 055-6667389.
אפשרות שניה, לחזור אלי למייל הזה עם הטלפון שלך.
ואפשרות שלישית,
לקרוא על הסדנה הזו כאן.
או לצפות בסרטון הזה.
מחכה לך.

אלי שחף.
אירועים קרובים:
6.3 בוקר הרגלים מנצחים   נותרו 70 כרטיסים
18-20.3 סדנת הזינוק
לרכישת הספר שלי: שמונה ימים
נסיעה לסדנת UPW של טוני רובינס בליווי שלי לנרשמים מהקישור הזה (בלבד) סדנת המראה ונחיתה איתי
לבעלי עסקים: הקבוצות שאני מריץ ברחבי הארץ ואיתן עושים שיווק ברמה גבוהה ללא השקעה של כסף בשיווק או ברשתות חברתיות.